אמר

אֲמַר • (ʾamar)

1. to say, to pronounce
   • בראשית רבה ע, טז

     [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין

     (please add an English translation of this quotation)

2. to command

• אֲמוֹרָא

Cognate to Arabic أَمَرَ (ʔamara, “to command”).

• (file)

אָמַר • (amár) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לוֹמַר or לאמור / לֵאמֹר, future יֹאמַר, passive counterpart נֶאֱמַר, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

1. to say, tell
   • Tanach, Exodus 3:13, with translation of the King James Version:

     מָה אֹמַר אֲלֵהֶם

     ma omár alehém

     what shall I say unto them?

   • Tanach, 1 Kings 18:14, with translation of the King James Version:

     וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי

     v'atá atá omér lech emór ladonécha hiné eliyáhu vaharagáni

     And now thou sayest, Go, tell thy lord, Behold, Elijah is here: and he shall slay me.

2. to intend
3. to mean

   זה אומר שהיא בסדר

   ze omér shehí beséder

   It means she's fine

• The infinitive לאמור / לֵאמֹר is mainly biblical.
• In colloquial Modern Hebrew, the future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד are used instead.

• אִמְרָה (“saying, adage”)

• H559 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

אֹמֶר • ('ómer) m

1. defective spelling of אומר

אִמֵּר • (imér) m

1. (archaic) a male given name