תיעב
Hebrew
| Root |
|---|
| ת־ע־ב (t-ʿ-b) |
Verb
תיעב / תִּעֵב • (ti'év) third-singular masculine past (pi'el construction)
- abhor, detest, despise
- Tanach, Deuteronomy 7:26, with translation of the Jewish Publication Society:
- וְלֹא־תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל־בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי־חֵרֶם הוּא׃
- v'lo-taví to'evá 'el-beitékha v'hayíta khérem kamóhu shakéts t'shak'tsénu v'ta'év t'ta'avénu ki-khérem hú.
wəlō-ṯāḇī ṯōʿēḇā ʾel-bēṯéḵā wəhāyī́ṯā ḥḗrem kāmṓhū šaqqēṣ təšaqqəṣénnū wəṯaʿēḇ təṯaʿăḇénnū kī-ḥḗrem hū. - And thou shalt not bring an abomination into thy house, and be accursed like unto it; thou shalt utterly detest it, and thou shalt utterly abhor it; for it is a devoted thing.
- v'lo-taví to'evá 'el-beitékha v'hayíta khérem kamóhu shakéts t'shak'tsénu v'ta'év t'ta'avénu ki-khérem hú.
Conjugation
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | תיעבתי / תִּעַבְתִּי | תיעבנו / תִּעַבְנוּ | ||
| second | תיעבת / תִּעַבְתָּ | תיעבת / תִּעַבְתְּ | תיעבתם / תִּעַבְתֶּם | תיעבתן / תִּעַבְתֶּן | |
| third | תיעב / תִּעֵב | תיעבה / תִּעֲבָה | תיעבו / תִּעֲבוּ | ||
| present | מְתַעֵב | מְתַעֶבֶת | מְתַעֲבִים | מְתַעֲבוֹת | |
| future | first | אֲתַעֵב | נְתַעֵב | ||
| second | תְּתַעֵב | תְּתַעֲבִי | תְּתַעֲבוּ | תְּתַעֵבְנָה1 | |
| third | יְתַעֵב | תְּתַעֵב | יְתַעֲבוּ | תְּתַעֵבְנָה1 | |
| imperative | תַּעֵב | תַּעֲבִי | תַּעֲבוּ | תַּעֵבְנָה1 | |
| notes |
| ||||
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.