פיאר
Hebrew
| Root |
|---|
| פ־א־ר (p-ʾ-r) |
Verb
פיאר / פֵּאֵר • (pe'ér) third-singular masculine past (pi'el construction, passive participle מפואר / מְפֹאָר)
- to praise, to glorify
- 1926, Rachel the Poetess, To My Land 1–4:
- לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי, \ וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ \ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה \ בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;
- I did not sing to you my land, / and I did not praise your name / in tales of heroism / in an abundance of battles;
- לֹא שַׁרְתִּי לָךְ אַרְצִי, \ וְלֹא פֵּאַרְתִּי שְׁמֵךְ \ בַּעֲלִילוֹת גְּבוּרָה \ בִּשְׁלַל קְרָבוֹת;
- to adorn, to beautify
Conjugation
Conjugation of פיאר / פֵּאֵר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | פיארתי / פֵּאַרְתִּי | פיארנו / פֵּאַרְנוּ | ||
| second | פיארת / פֵּאַרְתָּ | פיארת / פֵּאַרְתְּ | פיארתם / פֵּאַרְתֶּם | פיארתן / פֵּאַרְתֶּן | |
| third | פיאר / פֵּאֵר | פיארה / פֵּאֲרָה | פיארו / פֵּאֲרוּ | ||
| present | מְפָאֵר | מְפָאֶרֶת | מְפָאֲרִים | מְפָאֲרוֹת | |
| future | first | אֲפָאֵר | נְפָאֵר | ||
| second | תְּפָאֵר | תְּפָאֲרִי | תְּפָאֲרוּ | תְּפָאֵרְנָה1 | |
| third | יְפָאֵר | תְּפָאֵר | יְפָאֲרוּ | תְּפָאֵרְנָה1 | |
| imperative | פָּאֵר | פָּאֲרִי | פָּאֲרוּ | פָּאֵרְנָה1 | |
| notes |
| ||||
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.