ניכר
Hebrew
Adjective
ניכר / נִכָּר • (nikar)
- recognisable, evident
- ניכר היה שהיא כועסת, אחרי שהיא טרקה את הדלת. ― It was evident she was angry, after she slammed the door.
- marked, significant, substantial, considerable
- החוק החדש אמור להביא ירידה ניכרת במחירי הדירות. ― The new law should lead to a significant decline in housing prices.
Verb
ניכר / נִכַּר • (nikár) third-singular masculine past (nif'al construction)
- to be known or recognized
- בשלושה דברים אדם: ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו.
- bishloshá d'varím adám nikár: b'khosó, b'khisó, uv'kha`asó.
- In three things man is recognized: in his cup, in his pocket, and in his anger
- to be viewed or seen
Conjugation
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | ניכרתי / נִכַּרְתִּי | ניכרנו / נִכַּרְנוּ | ||
second | ניכרת / נִכַּרְתָּ | ניכרת / נִכַּרְתְּ | ניכרתם / נִכַּרְתֶּם | ניכרתן / נִכַּרְתֶּן | |
third | ניכר / נִכַּר | ניכרה / נִכְּרָה | ניכרו / נִכְּרוּ | ||
present | ניכר / נִכָּר | ניכרת / נִכֶּרֶת | ניכרים / נִכָּרִים | ניכרות / נִכָּרוֹת | |
future | first | אֶנָּכֵר | נינכר / נִנָּכֵר | ||
second | תינכר / תִּנָּכֵר | תינכרי / תִּנָּכְרִי | תינכרו / תִּנָּכְרוּ | תינכרנה / תִּנָּכֵרְנָה1 | |
third | יינכר / יִנָּכֵר | תינכר / תִּנָּכֵר | יינכרו / יִנָּכְרוּ | תינכרנה / תִּנָּכֵרְנָה1 | |
imperative | הינכר / הִנָּכֵר | הינכרי / הִנָּכְרִי | הינכרו / הִנָּכְרוּ | הינכרנה / הִנָּכֵרְנָה1 | |
notes |
|
Derived terms
- בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, בכיסו, ובכעסו (bishloshá d'varím adám nikár: b'khosó, b'khisó, uv'kha`asó)
Verb
ניכר / נִכֵּר • (nikér) third-singular masculine past (pi'el construction)
Conjugation
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | ניכרתי / נִכַּרְתִּי | ניכרנו / נִכַּרְנוּ | ||
second | ניכרת / נִכַּרְתָּ | ניכרת / נִכַּרְתְּ | ניכרתם / נִכַּרְתֶּם | ניכרתן / נִכַּרְתֶּן | |
third | ניכר / נִכֵּר | ניכרה / נִכְּרָה | ניכרו / נִכְּרוּ | ||
present | מְנַכֵּר | מְנַכֶּרֶת | מְנַכְּרִים | מְנַכְּרוֹת | |
future | first | אֲנַכֵּר | נְנַכֵּר | ||
second | תְּנַכֵּר | תְּנַכְּרִי | תְּנַכְּרוּ | תְּנַכֵּרְנָה1 | |
third | יְנַכֵּר | תְּנַכֵּר | יְנַכְּרוּ | תְּנַכֵּרְנָה1 | |
imperative | נַכֵּר | נַכְּרִי | נַכְּרוּ | נַכֵּרְנָה1 | |
notes |
|
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.