ניבא

Hebrew
Root
נ־ב־א‎ (n-b-ʾ)

Verb

ניבא / נִבֵּא • (nibe) (pi'el construction, passive counterpart נובא / נֻבָּא‎)

  1. to prophesy; to predict

Conjugation
Conjugation of ניבא / נִבֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְנַבֵּא‎
  • action noun: ניבוי‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ניבאתי / נִבֵּאתִי‎ניבאנו / נִבֵּאנוּ‎
second ניבאת / נִבֵּאתָ‎ניבאת / נִבֵּאת‎ניבאתם / נִבֵּאתֶם‎ניבאתן / נִבֵּאתֶן‎
third ניבא / נִבֵּאניבאה / נִבְּאָה‎ניבאו / נִבְּאוּ‎
present מְנַבֵּא‎מְנַבֵּאת‎מְנַבְּאִים‎מְנַבְּאוֹת‎
future first אֲנַבֵּא‎נְנַבֵּא‎
second תְּנַבֵּא‎תְּנַבְּאִי‎תְּנַבְּאוּ‎תְּנַבֶּאנָה‎1
third יְנַבֵּא‎תְּנַבֵּא‎יְנַבְּאוּ‎תְּנַבֶּאנָה‎1
imperative נַבֵּא‎נַבְּאִי‎נַבְּאוּ‎נַבֶּאנָה‎1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

Verb

ניבא / נִבָּא • (niba) (nif'al construction)

  1. (archaic) to prophesy, to be a prophet

Conjugation
Conjugation of ניבא / נִבָּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: להינבא / לְהִנָּבֵא‎
  • action noun: הינבאות / הִנָּבְאוּת‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ניבאתי / נִבֵּאתִי‎ניבאנו / נִבֵּאנוּ‎
second ניבאת / נִבֵּאתָ‎ניבאת / נִבֵּאת‎ניבאתם / נִבֵּאתֶם‎ניבאתן / נִבֵּאתֶן‎
third ניבא / נִבָּאניבאה / נִבְּאָה‎ניבאו / נִבְּאוּ‎
present ניבא / נִבָּאניבאת / נִבֵּאת‎ניבאים / נִבָּאִים‎ניבאות / נִבָּאוֹת‎
future first אֶנָּבֵא‎נינבא / נִנָּבֵא‎
second תינבא / תִּנָּבֵא‎תינבאי / תִּנָּבְאִי‎תינבאו / תִּנָּבְאוּ‎תינבאנה / תִּנָּבֶאנָה‎1
third יינבא / יִנָּבֵא‎תינבא / תִּנָּבֵא‎יינבאו / יִנָּבְאוּ‎תינבאנה / תִּנָּבֶאנָה‎1
imperative הינבא / הִנָּבֵא‎הינבאי / הִנָּבְאִי‎הינבאו / הִנָּבְאוּ‎הינבאנה / הִנָּבֶאנָה‎1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.