מינה

Hebrew
Root
מ־נ־ה (m-n-h)

Verb

מינה / מִנָּה • (miná) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to appoint

Conjugation
Conjugation of מינה / מִנָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְמַנּוֹת
  • action noun: מינוי / מִנּוּי
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first מיניתי / מִנִּיתִימינינו / מִנִּינוּ
second מינית / מִנִּיתָמינית / מִנִּיתמיניתם / מִנִּיתֶםמיניתן / מִנִּיתֶן
third מינה / מִנָּהמינתה / מִנְּתָהמינו / מִנּוּ
present מְמַנֶּהמְמַנָּהמְמַנִּיםמְמַנּוֹת
future first אֲמַנֶּהנְמַנֶּה
second תְּמַנֶּהתְּמַנִּיתְּמַנּוּתְּמַנֶּינָה1
third יְמַנֶּהתְּמַנֶּהיְמַנּוּתְּמַנֶּינָה1
imperative מַנֵּהמַנִּימַנּוּמַנֶּינָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.