ווּסְטֵירוֹ

From Latin vostrum, accusative of voster, from earlier vester, from Proto-Italic *westeros, derived from Proto-Indo-European *wos (enclitic) (from *túh₂) + contrastive *-teros.

ווּסְטֵירוֹ (vusəṭero /vustero/) (feminine singular ווּסְטֵירַה (vusəṭerah /⁠vustera⁠/), plural ווּסְטֵירִי (vusəṭeri /⁠vusteri⁠/))

1. your (plural)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎ (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 7, text lines 15–17:

     אֵי פַֿארַאייוֹ אַלְבֵירְגַארֵי ווּאִי אִין לוּ לוּקוֹ קוּוֵיסְטוֹ אִין לַה טֵירַה קֵי דֵיטִי אַה לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי אַה דַא סֵינְפֵירֵי אֵי פִֿינַה סֵינְפֵירֵי׃ (Judeo-Roman)

     ʾe faʾraʾyyo ʾaləberəgaʾre vuʾi ʾin lu luqo quvesəṭo ʾin lah ṭerah qe deṭi ʾah li paʾṭeri vusəṭeri ʾah daʾ senəpere ʾe finah senəpere.

     /E farajjo albergare vui in lu luco questo, in la terra che detti a li pateri vusteri, a da senpere e fina senpere./

     And I'll have you dwell in this place, in the land I gave to your forefathers, for ever and ever.

• ווּאִי (vuʾi /⁠vui⁠/)