התרומם

to-infinitive: לְהִתְרוֹמֵם ‎
action noun: הִתְרוֹמְמוּת ‎

Hebrew

Root
ר־ו־ם‎ (r-w-m)

הִתְרוֹמֵם • (hitromém) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

Conjugation of הִתְרוֹמֵם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְרוֹמֵם‎ action noun: הִתְרוֹמְמוּת‎
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְרוֹמַמְתִּי‎		הִתְרוֹמַמְנוּ‎
	second	הִתְרוֹמַמְתָּ‎	הִתְרוֹמַמְתְּ‎	הִתְרוֹמַמְתֶּם‎	הִתְרוֹמַמְתֶּן‎
	third	הִתְרוֹמֵם	הִתְרוֹמְמָה‎	הִתְרוֹמְמוּ‎
present		מִתְרוֹמֵם‎	מִתְרוֹמֶמֶת‎	מִתְרוֹמְמִים‎	מִתְרוֹמְמוֹת‎
future	first	אֶתְרוֹמֵם‎		נִתְרוֹמֵם‎
	second	תִּתְרוֹמֵם‎	תִּתְרוֹמְמִי‎	תִּתְרוֹמְמוּ‎	תִּתְרוֹמֵמְנָה‎¹
	third	יִתְרוֹמֵם‎	תִּתְרוֹמֵם‎	יִתְרוֹמְמוּ‎	תִּתְרוֹמֵמְנָה‎¹
imperative		הִתְרוֹמֵם	הִתְרוֹמְמִי‎	הִתְרוֹמְמוּ‎	הִתְרוֹמֵמְנָה‎¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.