התנקש

Hebrew

Root
נ־ק־שׁ (n-q-š)

Verb

הִתְנַקֵּשׁ • (hitnakesh) third-singular masculine past (hitpa'el construction)

  1. (Biblical Hebrew) to attempt assassination
    • Tanach, 1 Samuel 28:9:
      וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי׃
      (please add an English translation of this quotation)
  2. to assassinate

Conjugation

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.