הגה
Hebrew
Etymology 1
Root |
---|
ה־ג־ה (h-g-h) |
Noun
הֶגֶה • (hége) m (plural indefinite הֲגָאִים) [pattern: קֶטֶל]
Derived terms
- תּוֹרַת הַהֶגֶה (torát hahége, “phonetics”)
Verb
הָגָה • (haga) third-singular masculine past (pa'al construction, passive counterpart נֶהֱגָה)
- to pronounce
Conjugation
non-finite forms |
| ||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | הָגִיתִי | הָגִינוּ | ||
second | הָגִיתָ | הָגִית | הֲגִיתֶם1 | הֲגִיתֶן1 | |
third | הָגָה | הָגְתָה | הָגוּ | ||
present | הוֹגֶה | הוֹגָה | הוֹגִים | הוֹגוֹת | |
future | first | אֶהֱגֶה | נֶהֱגֶה | ||
second | תֶּהֱגֶה | תֶּהֱגִי | תֶּהֱגוּ | תֶּהֱגֶינָה2 | |
third | יֶהֱגֶה | תֶּהֱגֶה | יֶהֱגוּ | תֶּהֱגֶינָה2 | |
imperative | הֲגֵה | הֲגִי | הֲגוּ | הֲגֶינָה2 | |
notes |
|
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.