בילה
Hebrew
| Root |
|---|
| ב־ל־ה (b-l-h) |
Verb
בילה / בִּלָּה • (bilá) third-singular masculine past (pi'el construction, infinitive לְבַלּוֹת)
- to have a good time, to enjoy life
- to spend time
Conjugation
Conjugation of בילה / בִּלָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | ביליתי / בִּלִּיתִי | בילינו / בִּלִּינוּ | ||
| second | בילית / בִּלִּיתָ | בילית / בִּלִּית | ביליתם / בִּלִּיתֶם | ביליתן / בִּלִּיתֶן | |
| third | בילה / בִּלָּה | בילתה / בִּלְּתָה | בילו / בִּלּוּ | ||
| present | מְבַלֶּה | מְבַלָּה | מְבַלִּים | מְבַלּוֹת | |
| future | first | אֲבַלֶּה | נְבַלֶּה | ||
| second | תְּבַלֶּה | תְּבַלִּי | תְּבַלּוּ | תְּבַלֶּינָה1 | |
| third | יְבַלֶּה | תְּבַלֶּה | יְבַלּוּ | תְּבַלֶּינָה1 | |
| imperative | בַּלֵּה | בַּלִּי | בַּלּוּ | בַּלֶּינָה1 | |
| notes |
| ||||
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.