אישר

to-infinitive: לְאַשֵּׁר
action noun: אישור / אִשּׁוּר

Hebrew

Root
א־שׁ־ר (ʾ-š-r)

אישר / אִשֵּׁר • ('ishér) third-singular masculine past (pi'el construction, passive counterpart אושר / אֻשַּׁר)

to approve, allow
- Tanach, Genesis 30:13, with translation of the Jewish Publication Society:
  וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת;
  vattómer leá bəoshrí, ki ishrúni banót;
  And Leah said, Happy am I, For women have called me happy;
to confirm

Conjugation of אישר / אִשֵּׁר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְאַשֵּׁר action noun: אישור / אִשּׁוּר
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אישרתי / אִשַּׁרְתִּי		אישרנו / אִשַּׁרְנוּ
	second	אישרת / אִשַּׁרְתָּ	אישרת / אִשַּׁרְתְּ	אישרתם / אִשַּׁרְתֶּם	אישרתן / אִשַּׁרְתֶּן
	third	אישר / אִשֵּׁר	אישרה / אִשְּׁרָה	אישרו / אִשְּׁרוּ
present		מְאַשֵּׁר	מְאַשֶּׁרֶת	מְאַשְּׁרִים	מְאַשְּׁרוֹת
future	first	אֲאַשֵּׁר		נְאַשֵּׁר
	second	תְּאַשֵּׁר	תְּאַשְּׁרִי	תְּאַשְּׁרוּ	תְּאַשֵּׁרְנָה¹
	third	יְאַשֵּׁר	תְּאַשֵּׁר	יְאַשְּׁרוּ	תְּאַשֵּׁרְנָה¹
imperative		אַשֵּׁר	אַשְּׁרִי	אַשְּׁרוּ	אַשֵּׁרְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.