אילם

Hebrew
Root
א־ל־ם (ʾ-l-m)

Noun

אילם / אִלֵּם • (ilém) m (plural indefinite אילמים / אִלְּמִים, singular construct אילם / אִלֵּם־, plural construct אילמי / אִלְּמֵי־, feminine counterpart אילמת / אִלֶּמֶת)

  1. A mute (person unable to speak).

Verb

אילם / אִלֵּם • (ilém) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. (transitive) to bundle, bind.
    • Tanach, Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:
      וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
      v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé
      for, behold, we were binding sheaves in the field

Conjugation
Conjugation of אילם / אִלֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְאַלֵּם
  • action noun: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first אילמתי / אִלַּמְתִּיאילמנו / אִלַּמְנוּ
second אילמת / אִלַּמְתָּאילמת / אִלַּמְתְּאילמתם / אִלַּמְתֶּםאילמתן / אִלַּמְתֶּן
third אילם / אִלֵּםאילמה / אִלְּמָהאילמו / אִלְּמוּ
present מְאַלֵּםמְאַלֶּמֶתמְאַלְּמִיםמְאַלְּמוֹת
future first אֲאַלֵּםנְאַלֵּם
second תְּאַלֵּםתְּאַלְּמִיתְּאַלְּמוּתְּאַלֵּמְנָה1
third יְאַלֵּםתְּאַלֵּםיְאַלְּמוּתְּאַלֵּמְנָה1
imperative אַלֵּםאַלְּמִיאַלְּמוּאַלֵּמְנָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References

Further reading
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.