סעיף א

חלב שור וכבש ועז אסור. ושל שאר מינים מותר. וכוי חלבו אסור.

סעיף ב

השוחט את הבהמה ומצא בה עובר בן שמונה או בן תשעה, בין חי ובין מת, חלבו וגידו מותר. והא דבבן תשעה מותר דוקא בשלא הפריס על גבי קרקע אבל אם הפריס על גבי קרקע -- אסור. ויש אומרים שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי, אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע, אסור וחייבין עליו כרת. ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומים האסורים כשאר הבהמות (וחלב נפל אסור אם הפילה הבהמה).

סעיף ג

הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי שבתוכה והוציאו -- חייבין עליו משום חלב כעל חלב בהמה גמורה.

סעיף ד

איזהו חלב? כל שהוא תותב קרום ונקלף ושלא יהא בשר חופה אותו.

סעיף ה

האליה מותרת ובלבד שינקר ממנה מה שלצד פנים. הגה: גם צריך להסיר חוטי האליה כי יונקים מחלב הכליות (המרדכי ורוקח).

סעיף ו

חלב הכסלים וקרום שעליהם אסור.

סעיף ז

חלב שתחת המתנים -- אסור.

הגה: וסדר ניקור אלו החלבים צריך ראיה מן הבקי בניקור, ואי אפשר לבאר היטב בספר.

וכל אלו החלבים אין לחוש להם אלא באחוריים של בהמה אבל בחצי הבהמה של פנים -- אין בהם מחלבים אלו רק קצת מן הקרום שעל חלב הכסלים הנשאר בראש הדפנות על הכסלים הנשאר שם בראשה. וצריך להסיר אותו הקרום משם (ד"ע).

ויש נוהגין להפריד גם כן הבשר הנדבק שם זה על גב זה ולגרור החלב שביניהם. ויש מתירין משום דמחשב חיפוי בשר. וכן המנהג באשכנז (הכל בטור).

סעיף ח

חלב שעל המסס ובית הכוסות -- אסור וענוש עליו כרת. וזהו "חלב שעל הקרב".

סעיף ט

חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסור.

הגה: וכן המנהג בכל מקום. מלבד בני ריינוס' שנוהגין במקצתו היתר ואין מוחין בידם שכבר הורה להם זקן (הגהת אשיר"י ומרדכי ורוב הפוסקים).

ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים (א"ו הארוך) אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס הואיל ונוהגין בו היתר (חידושי אגודה).

סעיף י

קרום שעל דד הטחול והיא הצד הגס -- חייבין עליו. ושעל שאר הטחול והחוטין שבתוכו אסורין ואין חייבים עליהם.

סעיף יא

נוטל ראש הגיד שבתוך הטחול ומושך אותו ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו. וצריך ליזהר שלא יפסוק שום חוט מהם ואם נפסק צריך לשרש אחריו.

סעיף יב

הכוליא יש עליה שני קרומים. העליון חייבים עליו, התחתון והחוטים שבה אסורין ואין חייבים עליהם. ולובן שבכוליא

חלב שעל הכליות נאסר ולא שבתוך הכליות. ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואינו צריך לחטט אחריו. ויש מחמירין לחטט אחריו.

הגה: ואם לא חטטו אחריו והניחו קצתו תוך הכוליא לכולי עלמא מותר אם נתבשל כך (ב"י בשם הגהות אשירי, שכ"כ בשם א"ז). ודוקא מה שבתוך הכוליא אבל מה שעל הכוליא לכולי עלמא אסור (ד"מ בשם רא"ש פרק גיד הנשה ושכן הוא בש"ס).

יותרת הכבד -- יש מצריכין לנקר הקרום העליון של צד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו. ויש מחמירין עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא (רא"מ ור"ח). אבל צד פנים של צד הריאה אין צריך ניקור כלל (ת"ה וא"ז). אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי (ס"ה וא"ז).

סעיף יג

חוטין שבעוקץ (פי' הוא הנקרא בלשון המקרא עצה, והוא קצה השדרה. -- ערוך. ורש"י פירש שקורין הנקא) אסורים. והם חמשה; ג' מימין וב' משמאל. השלשה שמימין כל אחד מתפצל לשנים שנים, והשנים שבשמאל כל אחד מהם מתפצל לשלשה שלשה. וראשו האחד מחובר לשדרה וראשי הפיצולין נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות, ואותם ראשי הפיצולין מצויים בחצי הבהמה של פנים. ואי שלפו להו חמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו.

הגה: ואם הם שרויין במים הוי להו כחמימי ומשתלפי (ב"י בשם סמ"ק וכל בו וא"ו הארוך). ויש מקילין באלו החוטי במקום שהם בלועים בבשר (ב"י בשם הר"ן). וטוב להחמיר.

סעיף יד

חלב הקיבה שעל הקשת אסור מן הדין מן התורה. ושעל היתר אסור ממנהג שנהגו בו איסור (וי"א שמדינא אסור ולכן אין להקל בו) (רש"י ורא"ש וסמ"ק ור' ירוחם)

סעיף טו

חלב שעל הדקין אסור באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה. ומשם ואילך שומן הוא ומותר. ויש אומרים שראש המעי שצריך לגדוד חלב שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים. וירא שמים יצא ידי שניהם לגדוד אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן.

הגה: ויש אומרים שאינו צריך אורך אמה ממש ולכן נהגו לקהל למדוד בזרוע ואין מצריכין אורך אמה בצמצום (מהרי"ל). ואין צריך להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחיא שתחתיו (כל בו). וכן נוהגין רק שמסירין מן הטבחיא גם כן חוט ארוך שמונח עליו עם השומן שאצלו. ואם הטבח משך הדקין מן הבהמה בעודן חמין נשאר החלב שעל ראש הדקין עם הדרא דכנתא ולכן הבא לאכול מן הדרא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקיבה ואם לא נודע מקומו צריך לגרור ולגלח סביב עביו כדינר זהב במקום שנסתפק בו (מרדכי ריש ג"ה).

ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין בהדרא דכנתא דעגל משום שנשארים הדקין עם הדרא דכנתא ואוכלין הכל ביחד. על כן מסירין כל הקרום שלא יניחו גם כן שעל ראש הדקין. ונהגו ליקח הקרום משני צדדיו מה שאין כן בכבש שאין דרכן להניחן ביחד וניכר ראש הדקין. כן נראה טעם המנהג. אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש (הכל ד"ע).

סעיף טז

אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין אותם עמו. וכלי שמדיחים בו חלבים אין מדיחין בו בשר. וסכין שחותכין בו חלבים אין חותכין בו בשר.

סעיף יז

נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחד מפני שנותנין בגד על ירכיים וכל שעה שנוגע הסכין בחלב מקנחו בו. ונכון ללמד אדם לבני ביתו שישפשפו הבשר יפה במים.

סעיף יח

אין פורשין הכסלים על גבי הבשר בעוד שלא נצטנן חלב שעליהם מפני שהוא נמוח ונבלע בבשר.

הגה: וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים מן החלב שלא יתקשה החלב שבו. ומכל מקום אם לא נקרו תוך שלשה ימים אין לאסור בדיעבד אלא מנקרו אחר כך ושרי (תשובת הרא"ש ומהרא"י בפסקיו סימן מז)

סעיף יט

כל אלה הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין העושה אלא מלמדים אותו שלא יעשה (ואם עשה מותר רק שישפשף הבשר היטב) (ר"ן פרק קמא דחולין).

סעיף כ

אין מולחין הבשר קודם שיסירו החוטין והקרומים האסורים וגיד הנשה ואם מלחם מסירם אחר כך ומבשל הבשר. ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה.

הגה: ויש אומרים דבעינן ששים כמו בשאר חלב הנמלח עם בשר דקיימא לן בששים כמו שיתבאר (סימן קה). ויש להקל ולהסירו על ידי קליפה (המגיד בשם המפרשים) אם יש בו הפסד קצת מאחר דיש המתירין אפילו בלא קליפה וגם אין שייך לגזור משום חלב שמן דמפעפע דכל הקרומים אינם רק חלב כחוש (מרדכי וס"ה). יראה דיש לסמוך אמאן דמתיר בקליפה. ועיין לקמן (סימן קה)

סעיף כא

טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום -- מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין. אבל אם נמצא אחריו חלב, אם הוא כשיעורה -- מעבירין אותו, ואם נמצא אחריו כזית ואפילו בהרבה מקומות -- מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו.

הגה: וחזרתו לכשרותו ותשובתו הכל לפי ראות עיני הדיין אם עבר בשוגג או במזיד (הגהת אשיר"י פרק גיד הנשה) ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם שימכרנו פן יכשלו בו הקונים (מהרי"ק שורש מ)